לאחרונה יש לא מעט חרושת שמועות (או יותר נכון פוסטים ומאמרים של בעלי דעה) לגבי מותו הקליני בטרם עת של ה- Web 2.0. קראתי כתגובה את הפוסט הציני אך בהחלט במקום של אדווה ולגמרי הזדהתי, עוד לפני שבכלל הצלחנו לעכל באמת את Web 2.0 וכבר טורחים כל מיני בלוגרים להספיד אותו?!

 

האמת היא ש- Web 2.0 לא מת וגם לא הולך לאף מקום, הדרך שאני אוהב לפרש את המונח הזה היא להקביל אותו לתקופות, כמו שהיו לנו שנות ה-60, 70, 80 יש לנו גם עידנים באינטרנט וכיוון שבאינטרנט יחידות המדידה צריכות להיות בקונטקס המתאים אנחנו מדברים על תקופות אינטרנטיות בגרסאות של Web,

אז בהתחלה היינו בעולם ה- Web 1.0 (שמענו תקליטים שחורים גדולים ולבשנו מכנסיים מתרחבים למטה) ואחר כך התקדמנו ל- Web 2.0 (התחלנו לשמוע דיסקים, קצרנו את הבגדים ועברו לסגנון הצמוד) וכך הלאה.

ובהתאמה כמו קאמבקים משנות ה- 80 וה- 70 שכולם אוהבים למחזר היום אבל כמובן בטוויסט מתאים שיראו “שיקים” בשנות ה-2000 כך גם בעידן האינטרנט, עשינו קאמבק ל- DHTML ול- JavaScript אבל הוספנו טוויסט וקראנו לו AJAX (כך שזה כבר לא ישן מדיי ללבוש מכנס מתרחב משנות ה- 80 אם הוא בגזרה נמוכה ותגית עדכנית)

 

אז מה כן מת?! אולי ההתלהבות שבעצם מסנוורת אותנו מהגדרת מטרות ברורות שיקדמו אותנו עיסקית ביצירת אתרי ומערכות Web 2.0 בדומה ל”מות” ההתלהבות (שעדיין לא הספקנו לשכוח) משלהי שנת 2000 עת התפוצצות ה”בועה” שגרמה להורדת התלהבות המשקיעים להזרים כספים לכל אתר Web1.0 שצץ חדשות לבקרים.

 

ובדומה התקופה הנוכחית בה אנחנו נמצאים, תקופת המיתון העולמית הפוקדת אותנו כעת מחייבת אותנו רגע לנשום, לנסות למתן את ההתלהבות ולבחון מחדש את הערכים העיסקיים שאנו רוצים להפיק “באמת” מהעולם הזה שנקרא Web 2.0 כך שנוכל גם לתת לגולשים את החווייה של שנות ה- Web 2.0 ובמקביל למנף את החווייה הזו לפעילות עיסקית, להגדלת ההכנסות, להתייעלות ולמתן ערך נוסף ללקוחות שיגרום להגדלת הערך גם לארגון שהשקיע באותה מערכת Web 2.0 חדשה.

 

וכדי לשים דברים על דיוקם, הגדלת הערך היא בפרוש לא הסתפקות במודל העיסקי המבוסס אך ורק על שילוב פרסומות צד ג’ (AdSense למיניהם) כפי שמסביר גם בריאן סוליס בפוסט מעניין הסוקר את עתיד סטארט אפי 2.0 למינהם נוכח התקופה העכשווית – שהרעיון העיקרי בו אומר עקרון מוכר – דלת נסגרת, דלת נפתחת.

תקופת מיתון היא לא נעימה אך היא אתגר שמאפשר להתייעל ולחשוב אחרת, או בניסוח אחר: מלמד אותנו להאזין לנקישות בדלת של הזדמנויות חדשות.

 

וכיוון שהשתדלתי לסיים בנימה אופטימית כדאי לציין שאפשר למצוא מנגד כאלה שטוענים שלא המיתון הוא זה שהורג את ה- Web 2.0 אלא ה- Web 2.0 עצמו (כמו הפוסט הזה שטוען שפייסבוק מחסל את ה- Web 2.0)

מה שבטוח זה שפייסבוק אכן יכול להיות קטלני אבל דווקא לבני אנוש…

 

ומה אתם חושבים ?

 

קובי מגנזי, Kobi Magnezi